אחרי שנים של מחשבות, תקוות ואיסוף אומץ, הגיע הרגע שבו אמרתי לעצמי: הגיע הזמן לעבור למדינה אחרת . "בית מזמין", צבעי מים על נייר. ההחלטה לעזוב את הבית היא אולי אחת מהבחירות הקשות והמורכבות ביותר. זה לא רק לארוז חפצים, זה להיפרד מכל מה שהכרנו עד עכשיו. ממשפחה, חברים, שפה, ריחות, מקומות שמכירים אותנו לעומק. אנחנו עוזבים תרבות שגדלנו בה, שהכרנו לפרטי פרטים. ופתאום, אנחנו בתהליך של לידה מחדש – במקום לא מוכר, בתוך מרחב זר, מוקפים בשפה חדשה, תרבות אחרת והרגלים שלא תמיד מרגישים שלנו.
למצוא דירה במדינה זרה הוא תהליך שיכול להיות מורכב. יש בו דמיון לתהליך המוכר מהארץ, אבל גם לא מעט שוני, במיוחד כשאין היכרות מוקדמת עם השטח ועם חוקי המשחק במקום החדש. אז איך אפשר למצוא דירה? אשתף בדרך שלי בגיאורגיה, שאולי תתאים גם למדינות אחרות, אם כי כנראה לא לכולן. טביליסי, גיאורגיה (2025) עוד לפני הרילוקיישן ביקרנו במדינה מספר פעמים, ובאזורים שונים. רצינו להרגיש את המקום, להבין את האווירה, ולבדוק מה מתאים לנו ומה פחות. אחר כך התייעצנו עם ישראלים, בעיקר דרך קבוצות של ישראלים
"יהודי נודד", טושי אלכוהול על דף. לפעמים עולה בי הצורך פשוט לצייר, אבל אז אני מוצאת את עצמי בוהה בדף הלבן עם עיפרון ביד והראש ריק ממחשבות. "חרדת הדף הלבן"- הפחד להתחיל משהו חדש מאפס הוא בעצם פחד מהתוצר שיהיה- האם הוא יהיה יפה מספיק? טוב מספיק? מעניין? האם יהיה לו מסר? אולי זה יהיה סתם? החרדה זו מביאה למן קיפאון אל מולל הפוטנציאל העתידי והלא ברור, וכך נמצא את עצמינו בוהים בדף הריק. יש מגוון דרכים להתמודד עם התחושה הזו, והיום אשתף באחת שאני מאוד מחבבת באופן אישי: למלא את הדף.
