Mi viaje personal: nuevos comienzos

Después de años de reflexiones, esperanzas y reunir valor, llegó el momento en que me dije a mí misma: es hora de mudarme a otro país.

“Casa acogedora”, acuarela sobre papel.

ההחלטה לעזוב את הבית היא אולי אחת מהבחירות הקשות והמורכבות ביותר. זה לא רק לארוז חפצים, זה להיפרד מכל מה שהכרנו עד עכשיו. ממשפחה, חברים, שפה, ריחות, מקומות שמכירים אותנו לעומק.

אנחנו עוזבים תרבות שגדלנו בה, שהכרנו לפרטי פרטים. ופתאום, אנחנו בתהליך של לידה מחדש – במקום לא מוכר, בתוך מרחב זר, מוקפים בשפה חדשה, תרבות אחרת והרגלים שלא תמיד מרגישים שלנו. אבל לפעמים, בין הפערים, צצים רגעים שמזכירים לנו "בית". לפעמים הקול הפנימי לוחש: אולי דווקא פה?

כי "בית" הוא לא רק קירות, חוזה שכירות ומשכורת. בית הוא תחושת שייכות. הוא מרחב בטוח לנשום בו. הוא יכול להיות מיטה, שיר, זיכרון מהילדות, והוא יכול להיות אדם אחד שאיתו אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להיות עצמינו.

אבל איך מוצאים את זה? איך בונים תחושת בית כשאנחנו רחוקים מ"המוכר והטוב"?

המסע הזה של הגירה, שינוי, התחלה חדשה, הוא גם חיצוני וגם פנימי. אני כאן כדי לשתף את המסע שלי בדיוק כמו שהוא: עם התובנות, הרגשות, הפחדים והגילויים. כל זאת עם נקודת מבט טיפולית, כזו שרואה תהליכים נפשיים, אבל גם מקבלת את האנושי והפשוט.

אני לא מציעה תשובות חד-משמעיות. אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. לכל אחד ואחת יש את הדרך האישית שלו, עם השיעורים והאתגרים הייחודיים לכם. אני רק פותחת לכם חלון למסע שלי, בתקווה שאולי תמצאו בו השראה למסע שלכם.

אני מזמינה אתכם להצטרף. לעקוב, לקרוא, לשאול, לשתף.לא כי יש לי את כל התשובות – אלא כי אני מאמינה בכוח של הליכה משותפת.

מאחלת לכולנו שקט נפשי, ושנוכל לבנות לעצמנו מקום שיהיה לנו לבית.

ד"ש מגאורגיה! :)

La decisión de dejar el hogar es quizá una de las elecciones más difíciles y complejas. No se trata solo de empacar cosas; es despedirse de todo lo que conocimos hasta ahora. De la familia, los amigos, el idioma, los aromas, los lugares que nos conocen profundamente.

Nos alejamos de una cultura en la que crecimos, que conocíamos al detalle. Y de repente, estamos en un proceso de renacimiento: en un lugar desconocido, dentro de un espacio extraño, rodeados de un nuevo idioma, otra cultura y hábitos que no siempre se sienten como propios. Pero a veces, entre las diferencias, surgen momentos que nos recuerdan lo que es un "hogar". A veces, la voz interior susurra: ¿quizá sea aquí?

Porque "hogar" no son solo paredes, un contrato de alquiler o un salario. Hogar es una sensación de pertenencia. Es un espacio seguro para respirar. Puede ser una cama, una canción, un recuerdo de la infancia, y también puede ser una sola persona con la que sentimos que podemos ser nosotros mismos.

Pero, ¿cómo se encuentra eso? ¿Cómo se construye la sensación de hogar cuando estamos lejos de lo "conocido y seguro"?

Este viaje de migración, cambio y nuevos comienzos es tanto externo como interno. Estoy aquí para compartir mi camino tal como es: con sus aprendizajes, emociones, miedos y descubrimientos. Todo esto desde una perspectiva terapéutica, que observa los procesos internos, pero también acepta lo humano y lo simple.

No ofrezco respuestas definitivas. No hay una fórmula única que funcione para todos. Cada persona tiene su propio camino, con lecciones y desafíos únicos. Solo abro una ventana a mi viaje, con la esperanza de que quizá encuentren inspiración para el suyo.

Los invito a acompañarme: a seguir, leer, preguntar y compartir. No porque tenga todas las respuestas, sino porque creo en la fuerza de caminar juntos.

Les deseo a todos tranquilidad mental, y que podamos construir un lugar que podamos llamar hogar.

¡Y saludos desde Georgia! :)